בתכנים הקודמים שלנו דנו בקריטריונים לבחירת שמנים, תוך התמקדות בשמירה על מטבח בריא המכיל שלושה סוגי שמנים בריאים וטובים לגוף: שמן זית, שמן קוקוס ושמן אבוקדו.
היום, נעביר את המיקוד שלנו דווקא לשמנים המזיקים, אלו שאנחנו בהחלט לא רוצים במטבחים שלנו, תוך שימת דגש על הסיבות מאחורי הבחירות הללו.
בין השמנים שאנו ממליצים להימנע מהם ניתן למנות שמן קנולה ושמן זרעי ענבים, לצד שמנים מזוקקים נוספים עתירי חומצות שומן אומגה 6 כמו למשל: שמן תירס, שמן סויה, שמן בוטנים ושמן חמניות.
שמנים אלו הפכו נפוצים בכל מקום במשקי בית ובמוצרי מזון רבים בשל סבירותם ונקודות העשן הגבוהות שלהם (שהסברנו בהרחבה מהן בניוז לטר הקודם), מה שהופך אותם לכאורה לאידיאליים לבישול.
עם זאת, ההשלכות הבריאותיות של צריכת שמנים אלו, על פי מחקרים, מעוררות דאגה רבה.
השאלה היא מדוע?! ויש לה כמה תשובות די טובות שנדון עליהן.
היום נתמקד בסיבה ראשונה: אומגה 6!
קודם כל מהי אומגה 6?
חומצות שומן אומגה 6 הן סוג של שומן רב בלתי רווי החיוני לבריאות האדם, כלומר הגוף שלנו לא יכול לייצר אותן לבד ועלינו להשיג אותן דרך התזונה שלנו. אומגה 6 נמצאת במזונות כמו שמנים צמחיים (תירס, סויה, חריע ושמן חמניות), אגוזים, זרעים ועוד.
מה תפקידה של חומצת שומן אומגה 6 בגוף?
אומגה 6 חיונית לתפקוד המוח, לצמיחה והתפתחות תקינה וממלאת תפקיד מפתח בקידום צמיחת העור והשיער, שמירה על בריאות העצם, ויסות חילוף החומרים ותמיכה בבריאות מערכת הרבייה.
עם זאת,
חשוב להקפיד על צריכה מאוזנת של חומצות שומן אומגה 6 ואומגה 3 ביחס נכון, שכן צריכה מופרזת של אומגה 6 עלולה להוביל לדלקות ולתרום למחלות כרוניות.
ונחזור לשמנים:
גם שמן קנולה, גם שמני זרעי ענבים ודומיהם שהוזכרו עשירים בחומצות שומן אומגה 6. אבל! וזה אבל חשוב, בעוד שאומגה 6 היא חיונית לנו כפי שהסברנו, חוסר איזון ביחס בין חומצות השומן אומגה 6 לאומגה 3 עלול להוביל לדלקת ונקשר למחלות כרוניות שונות, כולל מחלות לב וכלי דם, סוכרת מסוג 2, השמנת יתר, ומחלות מעי דלקתיות.
דיאטות מודרניות נוטות להיות גבוהות באופן לא פרופורציונלי באומגה 6 בהשוואה לאומגה 3, מה שתורם לחוסר איזון זה.
הפרדוקס הישראלי שכדאי להכיר!
בשנת 1996 (כן ממש מזמן) פורסם מחקר מאוד מעניין שכדאי להכיר:
המחקר שכותרתו “דיאטה ומחלות – הפרדוקס הישראלי: סכנות אפשריות של דיאטת חומצות שומן רב בלתי רוויות גבוהות באומגה 6”, ובאנגלית: “Diet and disease–the Israeli paradox: possible dangers of a high omega-6 polyunsaturated fatty acid diet”, מציג ניתוח די משכנע המצביע על סיכונים בריאותיים פוטנציאליים הקשורים לצריכה תזונתית גבוהה של חומצות שומן רב בלתי רוויות אומגה 6 (PUFAs).
מתוך המחקר: ישראל, שצוינה כבעלת אחד מיחסי השומן הרב בלתי רווי/רווי התזונתיים הגבוהים ביותר בעולם, צורכת אומגה 6 PUFAs ברמות גבוהות בכ-8% מאשר בארה”ב וב-10-12% יותר מאשר ברוב מדינות אירופה. דפוס תזונה ייחודי זה ממצב את היהודים הישראלים כאוכלוסייה טבעית לחקר ההשפעות של תזונה עשירה באומגה 6 PUFAs.
בניגוד לציפיות מדיאטה שהומלצה בעבר בשל יתרונותיה הבריאותיים כביכול, ישראל חווה שכיחות גבוהה באופן פרדוקסלי של מצבים בריאותיים שונים, כולל מחלות לב וכלי דם, יתר לחץ דם, סוכרת שאינה תלויה באינסולין (סוכרת מסוג 2) והשמנת יתר.
מצבים אלו קשורים קשר הדוק להיפר-אינסולינמיה (HI) ולתנגודת לאינסולין (IR), אשר ביחד מכונים תסמונת תנגודת לאינסולין או תסמונת X. יתר על כן, ישנה עלייה ניכרת בשכיחות הסרטן ובשיעורי התמותה, במיוחד בקרב נשים, כאשר בהשוואה למדינות המערב.
המחקר משער שצריכה של רמות גבוהות של חומצה לינולאית אומגה 6 עשויה להחמיר היפראינסולינמיה ותנגודת לאינסולין, מעבר לשמש כמצע לחמצן שומנים ויצירת רדיקלים חופשיים.
זה מצביע על כך שתזונה עשירה באומגה 6 PUFAs, במקום להציע יתרונות בריאותיים, עשויה לתרום להשפעות שליליות ארוכות טווח, כולל התפתחות של היפראינסולינמיה, טרשת עורקים וסרטן.
הממצאים מעמידים בסימן שאלה המלצות תזונתיות קודמות ומדגישים את הצורך בהערכה מחודשת של הנחיות צריכת שומן בתזונה, במיוחד בנוגע לאיזון בין חומצות שומן אומגה 6 ואומגה 3, כדי להפחית סיכונים בריאותיים אלו.
ונסביר את הפרדוקס קצת יותר טוב:
מבחינה היסטורית, דיאטות עשירות בשומנים רב בלתי רוויים כמו אומגה 6 ודלות בשומנים רוויים הומלצו בשל היתרונות כביכול בהפחתת הסיכון למחלות לב וכלי דם ולמצבים כרוניים אחרים.
הפרדוקס הוא שלמרות הקפדה על הנחיות תזונתיות אלו, שיובילו באופן תיאורטי לתוצאות בריאותיות טובות יותר, ישראל ראתה שיעורים גבוהים של בעיות בריאותיות כגון מחלות לב וכלי דם, יתר לחץ דם, סוכרת מסוג 2 והשמנת יתר. מצבים אלו קשורים בדרך כלל לתזונה עשירה בשומנים רוויים ודלה בשומנים רב בלתי רוויים, ומכאן האופי הבלתי צפוי או ה”פרדוקסאלי” של המצב בישראל.
עיקר הפרדוקס טמון בהתבוננות שתזונה עשירה באומגה 6 PUFAs, שצפויה להיות בריאה ומגנה מפני מחלות מסוימות, עשויה במקום זאת לתרום לסיכון מוגבר למצבים אלו.
אם כן, מהו היחס הנכון בין צריכת אומגה 3 לאומגה 6?
מבחינה היסטורית, לתזונה של בני אדם היה יחס של בערך 1:1 ל-2:1 (אומגה-6:אומגה-3). עם זאת, בדיאטות מודרניות רבות, בעיקר בדיאטות מערביות, יחס זה עבר באופן דרמטי בין 10:1 ל-20:1 ואף יותר, עקב צריכה מוגברת של שמנים צמחיים העשירים באומגה 6 וירידה באומגה 3.
רוב ארגוני הבריאות לא ציינו יחס אופטימלי מדויק בין חומצות שומן אומגה 6 לאומגה 3, אך ישנה הסכמה כללית כי הפחתת יחס זה לרמה הקרובה יותר לרמות היסטוריות מועילה לבריאות. כמה המלצות מציעות לכוון ליחס של כ-4:1 עד 5:1 לטובת אומגה 3 כדי לעזור להפחית את הסיכון למחלות כרוניות רבות, כגון מחלות לב, סרטן ומחלות דלקתיות ואוטואימוניות.
כדי להשיג יחס בריא יותר בין אומגה 6 לאומגה 3, מומלץ להגביר את צריכת המזונות העשירים באומגה 3 (כגון דגים שומניים, זרעי פשתן, זרעי צ’יה ואגוזי מלך) ולבחור שמני בישול ושומנים בעלי איזון טוב יותר של חומצות שומן אלו, תוך הפחתת צריכת מזונות עשירים בחומצות שומן אומגה 6.
בתוכן הבא נדבר על הסיבה השניה שבגינה רצוי להוציא את השמנים הללו מהמטבח שלנו, וכמה שיותר מהר.
